אלוני - רק שלי
תמיד חשבתי והתנהגתי
כאילו אלוני רק שלי, וראובן אף הגדיר זאת: "תפסת בעלות עליו" - אך זה מה
שהרגשתי.
בתחילת
"השבעה", כשהיו מגיעים אנשים מהמשפחה, מהצבא, מהישיבה, החברים, השכנים
ואומרים: "אלוני שלנו",
כעסתי מאד, והיו שלבים
שאף רציתי לצרוח ולהגיד "אלוני רק שלי"!!!
אולם עם הזמן, הבנתי
שאלוני היה רק שלי ורק של כולם וזו הגדולה של אלוני, לתת לכל אחד תחושה שהוא אך
ורק שלו.
תמיד פנים מחייכות
ומרגיעות, תמיד אוזן קשבת ושופע אהבה לכולם - זה אלוני.
הפרידה מאלוני אינה דבר
אפשרי ואף על פי שלא אוכל להרגיש את אלוני פיזית, לחבק ולנשק אותו,
לחכות לשיחת הטלפון
המעודדת והמרגיעה והמרגישה ואין לאף אחד מושג, כמה השיחות עם אלוני היו מרגיעות,
וכשלעיתים הייתי חשה
ב"דאון", פתאום היה אלוני מרגיש, מתקשר ושואל מה קרה, מעודד ולאחר מכן -
הלם.
מסביב אומרים בטח אלוני
התקשר, תראו איך מצב-הרוח שלה השתפר.
לא אוכל לראות את
ה"קיטבק" של אלוני מונח בכניסה לבית, ולתכונה לקראת בואו של אלוני
בתכנון היום,
ושיהיה יותר זמן להיות
במחיצתו, ובבישולים שאלוני אוהב, ובסתם הרגשה נהדרת שאלוני בסביבה עם חיוך רחב
וגדול עד השמיים,
ההבטחות של "יהיה
בסדר", הריצה לקנות לאלוני, להפתיע אותו בכל מיני דברים מוזרים בחבילה, לקבל
תודה גדולה עם חיבוק גדול,
וחצי חיוך של: "מה
היית צריכה, תפסיקי לפנק אותי, בגללך אני שמן ומפונק".
ואף פעם לא לוותר על
השאלה: "אלוני, נכון שאתה אוהב אותי הכי בעולם?" גם כשאלוני היה מתקשר
לבית שלו,
או לאחיותיי והן היו
מודיעות לי, תמיד הקפדתי לשאול: "נכון שאלוני אמר שהוא אוהב אותי הכי
בעולם?"
עם כל החוסר והאין
אונים, דע לך אלוני שאני חיה אותך, חושבת אותך, מרגישה אותך וכל דבר שאני עושה -
אלוני נמצא ותמיד תימצא.
שלך, האוהבת אותך מאד
ובתפילה לגאולה בקרוב
ציונה
|
|
|
|
