א ל ו נ י

כבר שישה חודשים שאינך עימנו, וזה מאד מאד קשה וכואב. ועדיין, כן עדיין לא יודעים
.כיצד להתמודד

'כלפי חוץ חושבים שהכל בסדר, שחזרנו לשיגרה וכבר לומדים להתמודד, אך בלב פנימה
הנשמה נשרפת, ממאנת להאמין לאסון הנורא, לא מאמינה למה שקרה, שאלון שלנו, האח
הגדול שלי, לא יחזור עוד מהצבא, שהחיוך הגדול והיפה לא יחייך אלי יותר, שהעיניים
.הגדולות והירוקות-כחולות לא יביטו אלי עוד, ולא יראו לי יותר אהבה

.אני מתגעגעת לחיבוק שלך, החיבוק החזק והאוהב, לחוסן גופך

כשהייתי בקרבתך, תמיד הרגשתי בטחון וגאווה. אלוני - תמונותיך מפוזרות בכל מקום
ולכל מקום אליו אני הולכת, תמיד נושאת את תמונותיך איתי. כי אני חייבת אותך לצידי,
.תמיד, תמיד בכל דבר שאני עושה - אני חושבת עליך

,"כשהלכתי להבחן כדי להתקבל למכללה, חשבתי עליך וידעתי שהיית אומר לי: "קטן עלייך
תעברי והכל יהיה בסדר" - ובבוקר אומר לי: "תמי, בהצלחה", זורק חיוך ונותן נשיקה"
ובהרגשה שאני עושה את זה, כן גם בשבילך, כי אני יודעת שאתה היית רוצה שאצליח
הלכתי גם לראיון והתקבלתי. כן, התקבלתי ועכשיו אני צריכה רק לבוא ולספר לך. לבוא
אליך לקבר ולספר לך כל מה שקורה איתי בזמן האחרון, לספר לך עד כמה אני מתגעגעת
ולפעמים עד כדי שיגעון, לספר לך כמה כולנו חושבים עליך ואוהבים אותך, לספר לך עד
,כמה החברים שלך מקפידים להיות איתנו בקשר, והפכנו למשפחה אחת הנאחזת אחד בשני
רק בלי החוט המקשר. וזה כואב וזה קשה, וכולנו היינו מעדיפים שזה לא יקרה, שנלמד
...להכיר אחד את השני בנסיבות אחרות, טובות יותר ולא בגלל

אלוני - מה אני אגיד לך, אני יכולה לכתוב אליך שעות ולספר את כל מה שאני רוצה להגיד
לך. אני אוהבת אותך ואני צריכה אותך פה. כאן. איתי. עם המשפחה, עם אבא ואמא, עם
.דיקלה ארז ותדהר וכמובן עם המשפחה המורחבת והחברים וכל המכרים

כולנו אוהבים אותך ורוצים שתחזור מהר, בתקווה שהמשיח יבוא בקרוב וה' ישמע את
.תפילותינו ובקשותינו

ת מ י