"יתגדל ויתקדש שמיה רבא"

"יתגדל ויתקדש שמיה רבא" - כל חייו היה אלון אדם אמיתי,

הקדיש הנאמר בבית הכנסת, עושה מה שצריך חלק ונקי.

נשמע פתאום לגמרי אחרת, הולך לפי השקפתו ואמונתו,

עד עתה לא הקדשנו אליו מחשבה, ולא סתם על פי מצב רוחו.

ולפתע הוא מקבל עוצמה נוראה.

כשראובן אומר קדיש על אלון, כך היה גם כשהלך למכינה,

בלב כולנו אוחז צער ויגון, ללמוד תורה בעצמונה.

דווקא המילים הלא ברורות, אח"כ בגולני היה קשר מ"מ

מבטאות יותר מכל את התחושות. מוביל את החבורה, חייל מצטיין.

סמלים, קצינים ופיקוד על

מילים מובנות אינן יכולות לבטא מחלקה, מה שאותו מעניין,

הרגשה, שיוצאת עמוק מתוך הנשמה. זו טובת המדינה.

לאבד חבר ברגע אחד, בכל חברה יש טיפוסים מיוחדים,

זה כמו תקיעת סכין חד. כאלה שתמיד,

טעות אחת לא ידועה דווקא הם מתנדבים.

לקחה אותו מאתנו בסערה,

ולנו נשארו רק הזכרונות

התמונות, הסיפורים והאגדות. אנחנו זכינו להיות איתך 21 שנה

עד אותו לילה נורא.

זכור לי במיוחד כשישבנו בכתה ועכשיו נשארה רק הזעקה

ואלון הצביע במשך קרוב לשעה, "יתגדל ויתקדש שמיה רבא".

ולאחר שזכות הדיבור לו ניתנה,

הוא העיר למורה ש'כומר' אומרים

במלעיל ולא במלרע.

הכתה התפוצצה מצחוק,

ובשבילי העניין היה יותר עמוק.

הסיפור הקטן מבטא בהחלט,

את האופי שלו, את השאיפה לאמת.

שי נוישטטר

---