אלון

 

אני מנסה לכתוב משהו מתוך מפגשים שהיו בינינו, אבל, לא מצליח להיזכר במשהו יוצא דופן או חריג.

 

מהיותך תינוק, היית שייך לכולם. הרי אתה הנין הראשון למשפחת בביאן, ולאורך כל הדרך, היית ילד יפה, בחור חכם וחייל חסון. אפילו שפער הגילים בינינו לא קטן, גם כשהסתובבת בינינו, התנהגת כגדול. אם במפגשים משפחתיים, או במשחקי הכדור שקבענו רק לנכדים, והנין היחיד שהגיע - היית אתה.

 

בבגרות שלך, החום והחיוך, גישרת על פער הגילים.

 

קשה עלי הכתיבה. אני מסרב להאמין שאני צריך לכתוב עליך בזמן עבר. האסון הטביע את חותמו על כולם. במפגשים שמתקיימים לעילוי נשמתך, אנו למדים עד כמה לא הכרנו אותך. בכמה תחומים שעסקת בהם, ובכולם, כמובן שהיית הכי טוב שיש. אך חשוב מכל, בכל הדרכים שהלכת, לא שכחת את דרך התורה, אפילו שזה לא תמיד היה קל לך לשלב אותם יחד. וכמובן - אהבת הנפש שלך לכל אדם באשר הוא.

 

כל אחד קיבל ממך את ההרגשה שאתה כולך שלו. את הדברים האלה אי-אפשר לשכוח, וגם לא נשכח.

 

אני מבטיח לך אלון, שמאישיותך נקבל את הכוח ושנוכל להמשיך לחיות לאור אהבת האדם שהייתה בך, אהבת המולדת, אהבת המשפחה ואהבת הדת.

 

להוסיף על הדברים שאני שומע בפגישות אני לא יכול, רק לספר דבר שלא הרבה יודעים עליו. לפני אחד המפגשים שערכנו הנכדים, ניגשת אלי ונתת לי מכתב בו מחית על כך שהנינים אינם מוזמנים למפגשי הנכדים.

 

אלון, אני מבטיח לך, שנמשיך במפגשים אלו, ולו רק לעשות דבר קטן מדברים רבים שרצית, וחשבת, וידעת - שהם החשובים ביותר לאיחוד המשפחה.

 

 

יהי זכרך ברוך

 

עופר בביאן