אלון - איש חסד, אחריות וכבוד / הרב צבי רוזנר במלאת השלושים

"צדקתך כהררי א-ל, משפטיך תהום רבה, אדם ובהמה תושיע ה'"

 

המילים האלו שנכתבו ברוח הקודש ע"י דוד המלך, נאמרות כמעט כל שבת אחרי תפילת מנחה כצידוק הדין על פטירתם בשעות אלו של משה רבינו, יוסף הצדיק ודוד המלך.

 

נעים זמירות ישראל ממשיל את צדקות ה' להררי א-ל ואת משפטי ה' - לתהום רבה. בשם הגר"ד אוירבך זצ"ל נאמר שפירוש הדבר - כשמדובר במה שנראה לנו כחסדי ה', יש רשות ואפילו חובה להתבונן, להתעמק בהם ולשבח את ה' עבורם- כמות אותם הרים שבני אדם נהנים כ"כ להתבונן בהם וליהנות מיופים.

 

זהו "צדקתך כהררי א-ל. אבל "משפטיך" - אותם דרכי ה' שהן למעלה מהבנת האדם - נמשלים כ"תהום" - אשר מי שיעמוד על ידו - יכול להסתחרר ואפילו ליפול לתוך התהום. מכל מקום, הכל נובע ממקור אחד - הקב"ה - וממנו הישועה

"אדם ובהמה תושיע ה'".

 

מאז קרה האסון הנורא, ואלון וחבריו ז"ל עלו בסערה השמיימה - הפסוק הזה עומד לנגד עיני. אבל אנו רחוקים מהמדרגה של דוד המלך ויש לנו בכל זאת צורך להתנחם וקצת להבין. לכן, אולי ניתן להתנחם, ולא במקצת, מדברי החפץ חיים שנאמרו כשמת עליו בנו העילוי אברהם ז"ל והוא בן עשרים ושלוש. הוא אמר: "מי יודע איזו נשמה היתה לו ומה מטרת בואו לעולם? יתכן מאד שבחייו הקצרים עשה כל מה שצריך".

 

אנו עמלים 70-80 שנה כדי להשלים את תפקידנו בחיים, כאשר עלה בידו של אלון ז"ל להשלים את תפקידו בעולם הזה, בעשרים ואחת שנה בלבד.

 

בעשרים ואחת שנה אלו, אלון עשה הרבה חסדים - לא רק שלא היה מסוגל להזיק למישהו - הוא תמיד טרח לעזור - מצויד בחיוך הנחמד שלו, ובחן המיוחד שלו.

 

סיפורי החסד הרבים ששמענו עליהם משך השלושים, רק מחזקים את מה שכולנו ידענו - שאלון הצטיין כאיש חסד. אלון גם היה אדם שהקרין אחריות. הוא הבין שמוטל עליו כיהודי לשפר את סביבתו ולתרום לתיקון העולם.

 

אני זוכר שכשבאופן פתאומי ביקשתי ממנו להיות המדריך הראשון בבני עקיבא בגבעת זאב, בלי הכנה ובלי הכשרה, הוא התלבט אך קיבל על עצמו את המשימה הקשה. כמו-כן, כשהסביר למה בחר לשרת בגולני, אמר, "שם צריכים אותי!". במקרים אלו ובמקרים רבים אחרים, הונחה ע"י דברי חז"ל ש"במקום שאין אנשים, השתדל להיות איש".

 

נדמה לי שיותר מכל המעלות הנשגבות שבהם חננו הקב"ה, אלון התאפיין בכבודו לבריות. כיבד את ההורים, את כל המשפחה, את חבריו הרבים - את כל מי שבא איתו במגע. לכן לא הפליא אותי לשמוע על יד הקבר את דברי רבו ומורו, הרב רפי פרץ שליט"א, שהמשנה האהובה ביותר עליו הייתה - "איזהו מכובד? המכבד את הבריות". והוא כיבד מאד את התורה ואת לומדיה. אהב ללמוד, והיה משתתף פעיל בשיעור גמרא בשבתות - בלימוד המסכת שנסיים הערב לעלוי נשמתו - הוא היה

שותף חשוב ומאד נתגעגע אליו.

 

אלון תכנן ללמוד בישיבה אחרי הצבא - עכשיו הוא בישיבה של מעלה. בטוחני ששם הוא יהיה מליץ יושר לכל עמו, כמו שדאג כל כך לעמו בחייו. ויהי רצון שבמשפחתו היקרה, יתקיים במהרה הפסוק: "הפכת מספדי למחול לי, פיתחת שקי ותאזרני שמחה".

 

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.