גיבור ובן חורין / הרב צבי ליפשיץ

"חופשי הוא הרצון, ולהיות גיבור ובן חורין אמיתי, באו החיים". (אורות התשובה, פרק ח' פסקה ד').

 

מאז שאלון נפל, הלכה השפעתו והתרחבה, והעליה במעלות החיים נעשתה קלה יותר בהיבטים רבים. קיים לכך הסבר.

 

בתהליך ההתחיות של האדם והעליה במעלות סולם הגדולה הרוחנית והנפשית, אנחנו מבחינים בשני יסודות:

 

יסוד הסגולה ויסוד הבחירה.

 

הסגולה מתחלקת לשתיים:

 

א.        אוצר החיים שאיתו האדם נולד, היינו נשמתו שהוא מקבל מה'.

 

ב.         חינוכו של האדם ע"י הוריו וסביבתו, המוסיף לו על נשמתו (ללא מאמץ             מצידו), תכנים וגדולת נפש. הסביבה: גם לה השפעה מכרעת. למשל אדם             הגדל אצל אותם הורים בישראל או בחו"ל, יגדל כטיפוס שונה לגמרי.

 

אלו הינן מתנות הקובעות את כיוון נפשו ואופיו של האדם באופן גולמי, לפני שהחל הוא עצמו לעצב את חייו ולהוסיף על גבי אוצר חייו את בחירתו העצמית ועוצמת רצונו.

 

כאן, יש להבהיר שגם הרצון שייך לשני הצדדים האלה, הסגולה והבחירה.

 

א.        הרצון הסגולי או כשרון הרצון המולד, או הרצון העליון, שהוא "מתנת אלוהים ממעל" (שמועות רא"יה עמ' קכ"ד-קכ"ה).

 

ב.         הרצון הבחירי העצמי של האדם, אותו הוא מפתח ללא התערבות           מלמעלה. אמנם יוצא הרצון הזה מתוך התשתית של מה שכבר ניתן באדם,      אבל בעניין זה (כמו גם בשאר ענייני הסגולה), משחרר הקב"ה את האדם     מלחצו של פוטנציאל הסגולה הגנוז בו, על מנת לאפשר לבחירתו של       האדם להיות חופשית, וכאן מתחילה עבודת האדם - מעין ישיבה על באר         נשמתית פנימית המזינה את האדם לפי עצמת שאיבתו הוא ממנה.

 

וכאן בנקודה זו, פרץ אלון בצורה בלתי רגילה בעבודה ועילוי הרצון. כשמו, חזק כאלון, שואב ברצונו החופשי, חומרי חיים ואוצרות חיים אדירים, מתוך מאגר מי-התהום הנשמתיים והחינוכיים שלו - הוא הולך וגדל ופתאום אתה עומד על ידו ואתה יודע, הנה אלון - עץ שדה אמיתי.

 

כך הרגשתי באותו ערב שבת, כשאלון ישב מולנו, והסביר לתלמידי המכינה את מסלולו, ואורח פיקודו, ואנחנו שומעים ולא מבינים, מאיפה צמח לנו הכוח הזה, האחריות, המנהיגות והסבלנות. הרגשה גדולה ועצומה.

 

צריך לבאר את השמחה הזו.

 

במכינה, התחלה רגילה, דמיונות ילדות כמו לכולם. אבל מתחילה התבהרות והצעדים הראשונים של כוח עצמי מתחילים להופיע, מבדקים ליחידה מובחרת, ובמקום להתפרק מהכשלון, מקפצה נוספת להתבגרות, להוסיף אומץ.

 

ובתחילת החיילות, חייל מצוין, אבל איפה היחס של המפקדים? וכאן משבר והתבגרות. נקודת האחיזה היא העם ולא המ"כ. ובקורס קצינים, מאמץ רצוף, לא בקלות וסיום לא בשמים. אבל הנה, יש כאן שנתיים וחצי של עליה והתבגרות עצמית, הכרה והעמקת מבט פנימה, טיפוס תלול וחריף במעלה האישיות, להוסיף שליטה.

 

וכאן מגיעה האחריות על אנשים - מבחן עליון וההשקעה הבחירית הגדולה משתלמת - יש כוחות ומופיעה מנהיגות מעולה שגם היא הולכת ומתעצמת, כי הרי יש לנו כאן איש עבודה של בחירה חופשית עם רצון גדול.

 

"הישרות הטהורה אומרת שכל עמל המדע צריך שיהיה מכוון אל היסוד האידיאלי ליתן לרצון האנושי את הפנים היותר טהורים, הראויים לו, לעדן את הרצון, לאמצו, לקדשו לטהרו להרגילו בחינוכים שונים, שתהיה שאיפתו תמיד רוממה ושגיבה.

יתעסקו המדעים איך להוציא מן הכוח את הפועל את כל הפרטים שהרצונות הטובים והישרים השולטים בעולם שואפים אליהם, והם הם כל צרכי החיים ההגונים, החומריים והרוחניים. אבל מרום פסגת מטרתם הכללית, צריך להיות עדינותו של רצון עצמו, בהירותו השכלית של הרצון והתאדליות עצמיותו". (אורות התשובה פרק ט"ו פסקה ב').

 

צבירת כוח כזו ועידון רצוני כזה בנפש אחת, שולח את קוויו אלינו, אל סביבתו הקרובה ובודאי אל אוצר חייה של האומה, ובונה את התוכן של הרצון הבחירי של יחידיה ביתר שאת, ובודאי מרחיב את עילוי חייהם של הקרובים לו ביותר.

עילוי חיים זה שקיבלנו מאלון חי בנו, משפיע עלינו ובונה אותנו ובזה שמחתנו - נחמתנו.