התנדבות ומצויינות / ראובן בביאן

הרבה אפיונים אפיינו את אלון, הרבה תכונות יוחסו לו. ברצוני לעמוד על שני אפיונים, תכונות שהיו לאלון: התנדבות ומצויינות. בפרשת ויקהל ל"ה כ"א נאמר: "ויבוא כל איש ישראל אשר נשאו ליבו וכל אשר נדבה רוחו אותו - הביאו את תרומת השם". על פסוק זה אומר החיד"א (הרב חיים יוסף דוד אזולאי), הם הוציאו את מחשבתם מן הכח אל הפועל, וזהו פלא עצום שהנוהג בעולם הוא שרוב בני האדם מגלים רצון טוב, אך אינם מגיעים לכלל מעשה. במקרה זה לא נמצא איש אחד בכל עם ישראל אשר היה במחשבתו או ברצונו לתת ולבסוף לא הוציא את מחשבתו לפועל.

 

אם נשים לב, יש בפסוק זה כפילות, פעם "נשאו ליבו" ופעם "נדבה רוחו". על זה אומר האורח חיים הקדוש "דע כי יש שתי דרגות במתנדבים, האחד הוא המתנדב ברצון נפשו כפי יכולתו וערך ממנו ולזה יקראו "נדבה רוחו, והשני הוא המתנדב יותר מיכולתו וגודל טוב ליבו ולזה יקראו "נשאו ליבו". כלומר, יש שני סוגים של נדבה, המתנדב מרצון - נדבה רוחו, והמתנדב יותר מיכולתו - נשאו ליבו - וזוהי המצויינות.

 

המתנדב מרצון זה טוב, הוא בסדר. אך אותו אדם אשר מתנדב בכל ליבו, המשקיע ורוצה להיות "הכי טוב", זוהי המצויינות. את ההתנדבות ראינו אצל אלון, ברצון שלו לשרת את העם והמדינה בצורה הכי הטובה, וביחידות המובחרות ביותר. הוא הגיע לגיבוש המתקדם ביותר, לסיירת מטכ"ל וכשלא הגיע והתייאש, דיברנו והגענו למסקנה, שבכל מקום שיהיה, נהיה הכי טובים. כך המשיך אלון ל"דובדבן" ושם לפי עדות אחד מחבריו שהיה איתו בגיבוש, היה הטוב ביותר, וכשגם לדובדבן לא התקבל, בגלל שיקולים של הצבא, החליט אלון להגיע רק לגולני. ובאמת בשיחות שהיו לי עם אלון, ובשיחות שניהלתי עם חבריו ומפקדיו, ובמכתבים שקיבלתי, נוכחתי לראות שזה מה שאלון עשה. בחינת "נאה דורש ונאה מקיים". הוא הגיע לגולני והתעקש להיות בגדודים, כפי שאמר, כדי למשוך את החבר'ה אחריו. הוא רצה להיות שם הכי טוב.

 

הוא היה קשר מ"מ, לא בגלל שבחרו בו לתפקיד, אלא, כפי שסיפר יאיר המ"מ שלו במסלול, כי אלון לקח את התפקיד. במסע כומתה, אלון לקח את מכשיר הקשר 60 ק"מ והיה הקשר היחיד שלא הוריד את המכשיר, גם כשביקשו ממנו.


ברצוני לציין שאת המסע הזה, עבר אלון עם כאבי גב קשים מאד, אך הוא לא התלונן וגמר את המסע עד הסוף ובהצלחה. בדרך זו המשיך אלון גם כשהיה מ"מ, ואת המצויינות והמקצועיות הנחיל לחייליו כפי שסיפר לי אבי - חייל בצוות של אלון: "אלון שאל אותי אם אני רוצה לצאת לקורס סמלים, אמרתי לו שכן. אלון אמר לי שהוא ימליץ עלי, אבל הוא מבקש ממני שגם אם לא ישלחו אותי לקורס, אסור לי להתייאש, ושאני צריך להיות הכי טוב בכל מקום אשר אני אהיה".

 

את ההתנדבות, המצויינות והמקצועיות שהיו לאלון ואשר הוא הנחיל אותם לפקודיו, הוא רכש במכינה הקדם צבאית בעצמונה, מהרב רפי, מהרב איציק ומשאר הרבנים. ובזכות המצויינות והמקצועיות שדרש מעצמו ומחייליו, כפי שסיפרו לי חייליו ומפקדיו, ניצלו חיים. אלון תמיד היה מצטט את הרב רפי - "מצווה לשרת בצה"ל, אך בקרבי מצווה מן המובחר".

 

חשוב שנדע כי בכל מקום בו החייל משרת, הוא צריך לתת את המקסימום ואף יותר מזה ובצורה הטובה ביותר, לא רק מבחינת "נדבה רוחו" אלא גם מבחינת "ונשאו ליבו".