אספקטים בגבורה / הרב רפי פרץ

חז"ל אומרים במסכת ברכות נ"ח על הפסוק "לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת..." - "במתניא תנא משמיה דרבי עקיבא: הגדולה - זו קריעת ים סוף, והגבורה זו מכת בכורות". מדוע דווקא מיוחסים מאורעות אלו לגדולה ולגבורה?

הגדולה היא השפע האלוקי המוחלט - נתינה של שפע מלמעלה ללא גבול. ואז באה הגבורה שהיא מנתבת ומתעלת את השפע הגדול.

תעלה - מלשון עילוי, להעלות. תיעול השפע האלוקי בנתיבות החיים הארציים זה עילוי של השפע האלוקי, כך שיוכל לעמוד לשימוש האדם. גבורה היא שמצמצמת את כמותו של השפע האלוקי, אך היא אינה מורידה ואף מעלה את איכותו של השפע הבלתי פוסק. כאשר אדם רואה את השפע האלוקי יורד ומנותב לכל מדרגות החיים ומעלה אותם ומחייה את כל זרמי החיים ואפילו הקטנים ביותר, הוא רואה את הגבורה שהיא מקיפה וכוללת יותר מהגדולה.

לכן קריעת ים סוף היא הגדולה, כי זהו שינוי אלוקי נסי בסדרי הטבע. שינוי חד פעמי גדול - זוהי נתינה גדולה מצד הקב"ה, אך מכת בכורות בשעה שהשפע האלוקי וגודלו נכנס לכל בית ובית בארץ מצרים זו גבורה, הגודל האלוקי שמתפרט לכל הנפשות כולם.

יסוד הגבורה למעשה מונע ניתוק בין הקב"ה לארץ, הוא מופיע בכל הארץ ולא יושב לו אי-שם למעלה וצופה בנו מרחוק. ביסוד זה עמלק ניסה להילחם. ישנו מדרש שאומר ש"עמלק היה תופס מילותיהן של ישראל וזורק לשמים". - מה פירוש מדרש זה? ענין המילה בתמצות זה החדרת הקודש בדברים הכי נמוכים בחיים, כמו המילה. עמלק שלא יכול לסבול שהקודש והגודל מתפשטים על כל מרחבי החיים, רצה להשאיר את הקודש במקום ממנו הוא מגיע - בשמים. ליצור ניתוק בין שמים וארץ.

הר"ן בדרוש העשירי מדרשותיו כותב, כי ניתן לומר את הפסוק: "ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה", אולם ללא ניתוק מההמשך - "וזכרת את ה' אלוקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל". הר"ן מדייק במקום שלא נאמר "... כי הוא הנותן לך החיל הזה" אלא "הוא הנותן לך כח לעשות החיל הזה". מה פירוש דיוק זה? - כאן ה' הגביל את כוחו ונתן לאדם רק כח לעשות את החיל, ומשעה שנתן לו כח, שזו הסיבה הראשונית, הכל תלוי באדם אם הוא יעשה את החיל או לא. האם להוציא לפועל, לחיל את הכל הנטוע בו מאת ה' או להשאירו בכוח.

פן זה של הגבורה מצאנו בגבורות גשמים, בברכה השניה בתפילת שמונה-עשרה מופיע ענין ירידת הגשם. ברכה זו נקראת גבורות. מדוע? לכאורה אין קשר בין גבורה לגשמים. אולם אם נתבונן היטב בגשם, נראה שירידתו בגבורה. הקב"ה יכול היה להוריד לנו אוכל מוכן מן השמים ואנו נשב בחיבוק ידים ולא נעשה כלום, אך הוא הוריד לנו גשם ובכך ויסת את כוחו וצמצם אותו.

כך הקב"ה הותיר לנו מקום לפעול במציאות ולנתב את הגשם ליצירת צרכים אנושיים. כלומר חלק מהגבורה האלוקית זה הגבול שהוצב לשפע ולחסד, וע"י זה ליצור לאדם בחירה חופשית איך לפעול. זהו יסוד הבחירה החופשית, וכאשר אתה בוחר בטוב - אתה מגלה את הגדולה שמאחורי הגבורה.

כפי שראינו, עיקר מידת הגבורה האלוקית היא ויסות וניתוב הכוחות הגדולים לכלל החיים ואף היותר קטנים. כך הדבר גם באדם.

בן זומא אומר במסכת אבות פרק ד' משנה א': "איזהו גיבור הכובש את יצרו". מידת הגבורה היא הכיבוש של היצר. יצר הוא כח יצירה, אך כדי שיגיע לידי יצירה הוא צריך ניתוב ותיעול מדוייק. לעיתים נתפס הדבר כצמצום אולם רק כך הוא מגיע לידי יצירה.

כמו-כן, ראינו בגבורה אלוקית את הירידה לפרטים ולו הקטנים ביותר, דווקא שם מתגלית הגבורה וכך גם בגבורה האנושית. אומר המהר"ל בנתיב אהבת הרע, פרק ב' שהפסוק הכי חשוב הוא: "את הכבש האחד תעשה בבוקר". את זה אומר בן פזי והלכה כמותו. מדוע דווקא פסוק זה הוא הכולל והחשוב ביותר? מכיוון שפסוק זה מדבר דווקא על השיגרתיות והשבלונה שיש בעבודת ה' על התמידיות השוחקת של קימה כל יום והקרבת תמיד בלי שום שינוי - דווקא שם מתגלית הגבורה האמיתית, ביכולת לקשר את כל הפרטים למגמה הגדולה.

הרב קוק אומר במוסר אביך: "אבל כאשר יימשך בעומק בפלפולים ומרחבי הקודש של ההתפשטות וההסתעפות, כבר אזלה הלכה לה אותה ההתלהבות שבאה ממקור הציור הראשון, וצריך שמידת הגבורה תשלוט בנפש, שכל מה שהחליטה בו בטוב לה תאחז בו ולא תרפהו", ואח"כ "אמנם לא בנקל יקנה האדם מידת הגבורה ובאמת רק ע"י התורה ושקידתה קונה אותה" כמו שכתוב "אני בינה לי גבורה". קניין מידת הגבורה נעשה דווקא בלימוד ובשינון השבלוני, היומיומי והמשעמם לכאורה, ומתוך קניין זה מידת הגבורה מתבטאת בעניינים הנשגבים ביותר, כגון הקרבה עצמית ושליחות למען הכלל.

דוגמא לזה ניתן לראות בסיפור על איתן, החייל שיצא בקרב על גבעת התחמושת מהתעלה, וחיפה על החברים שלו בגבורה אדירה. לאחר מותו, סיפר המ"כ שלו, שאיתן תמיד היה זה שניקה עוד פעם את הנשק שלו והקפיד בפרטים הכי קטנים. מתוך מעמד נפש שכזה, הגיע לגילוי גבורה נשגב בקרב.

מידה זו מציבה לנו רף גבוה בחיים בכלל ובעשייה הצבאית בפרט. אנו מחוייבים למצויינות בעשייה בכל פרט בכל תחום שהוא, מתוך ראיית המגמה הגדולה שאליה הפרטים מיוחסים.

על המאמר בכלל, והמשפטים האחרונים בפרט, מרחפת דמותו של אלון, השואל, מקשיב ומתאמץ בכל כוחו ליישם לאט לאט ובעקשנות.

אלון משיג עוד מטרות שהציב ומתוך ההבנה והלימוד, מפתח את הגבורה כתכונת אופי.

בשיחת סיום שנה, אמרתי לאלון שידע שהוא הכין את עצמו כראוי ובלב שלם ובתקווה עמוקה ובאמונה גדולה - אלון מתגייס לגולני.

ובצבא - תכונת הגבורה מתפרצת ביחס לחיילים, למפקדים, למשימות ולפרטים הקטנים שבחיים. הכל מטופל, רשום ומסודר. כזה הוא אלון שלנו - עמל על יצירתו ללא לאות, בכל משימה ומנתב דרכה את כל כוחותיו. לא שוכח אף חייל בדרך ותמיד זוכר את המטרה ודוחף אליה.

אור יקרות זה ממשיך ומאיר. הנחישות והאמון שאכן נותן להתמודד ולנצח.

זה אלון וכך יישאר איתנו לעד.

---