בן חנה וראובן

נולד בירושלים

כ"ו בתשרי תשל"ו, 1/10/1975

תאריך גיוס: 27.7.1994

נפל באסון המסוקים

כ"ח בשבט תשנ"ז, 4/2/1997

שירת בחטית גולני

יחידה: פלחי"ק

תפקיד: מפקד צוות

תיבת טקסט: קורות חייו של אלון להורדהמקום נפילה: שאר ישוב

אזור: גליל

נקבר בירושלים - הר הרצל

 

 

.בן חנה וראובן נולד ביום כ"ו תשרי תשל"ו בירושלים וגדל

בשכונת רמת-אשכול. בן למשפחה שחרטה על דגלה את סמל האהבה

והאחווה. אלון היה ילד חייכן ומלא שמחת חיים שעיניו היוקדות

הקנו לו כוח משיכה בלתי רגיל. לכל מקום אליו הגיע, מיד נתחבב על

הכול. את מסלול לימודיו החל בבית-הספר היסודי "פרדס" בירושלים

ובכתה ז' עבר עם כל בני כיתתו לבית-הספר "ג'ינוגלי", שם למד בכתה

.תורנית טכנולוגית

הצטיין בספורט, אהב בעיקר משחקי כדור ובכל הזדמנות גרר את חבריו

למשחקי סטנגה, כדורגל וכדורסל. עסק גם באומנוית לחימה - קונג-פו

.וקרטה והתמיד בכך שנים רבות

אלון היה פעיל מאוד בחיי החברה וגילה כושר מנהיגות כבר מגיל צעיר

,בבית-הספר כמו גם בקרב המשפחה המורחבת עמד תמיד במרכז העניינים

ארגן את האירועים והעלה את המורל. בהיותו גאות המשפחה ובן התפנוקים

שלה, ידע להעניק תשומת לב מבלי לקפח אף אחד ולא נתן לראשו להסתחרר

מעצמת היחס לו זכה. אלון פיתח קשר חברי עמוק עם אביו, אותו הוקיר

והעריץ. כאשר פרצה מלחמת שלום הגליל ואביו נקרא להתייצב, היה אלון

שולח אליו גלויות עידוד. אם שמע שהאוירה בבית נעכרה או שהיחסים בין

בני המשפחה עלו על שרטון, דאג מיד ליישב את ההדורים, גם אם היה רחוק

אלון חי ונשם מסורת אבות של גמילות חסדים ונתינה מהלב, אהבת המדינה

ורצון להילחם למענה, תוך נכונות להקרבה עצמית

את הערכים עליהם התחנך שאף להנחיל לחניכיו, בתנועת "בני עקיבא" שם

.הדריך, ומאוחר יותר לחייליו, עליהם פיקד

כשסיים את לימודיו התיכוניים בחר ללמוד במקום חדש שהוקם - המכינה

 :התורנית הקדם-צבאית "עצמונה" שבגוש קטיף את בחירתו נימק במילים

"להתחיל דבר חדש במקום שאינו מוכר על מנת ליישב את הארץ"

.במכינה התעצבה והתגבשה אשיותו ואמונתו היכתה שורשים

.דגש הושם שם גם על הכנה נפשית ופיזית לקראת השירות בצבא

.אלון לא הסתפק באימוני הכושר שהעבירו במכינה ודרש להגבירם

אחד ממוריו, הרב, צבי ליפשיץ, העיד עליו: "כשמו, חזק כאלון, שואב

ברצונו החופשי חומר חיים ואוצרות חיים אדירים, מתוך מאגר מי התהום

הנשמתיים והחינוכיים שלו - הוא הולך וגדל ופתאום אתה עומד על ידו

.ואתה יודע, הנה אלון עץ שדה אמיתי"

במאמר לעלון המכינה כתב אלון:"תהליך בניית האמון, עובר דרך רגישות

:לכל פרט ודאגה לכל מחסורו. הוא צריך להיות ה"אבא" וה"אמא" - כלומר

כשצריך לכעוס - יכעס, כשצריך לעזור יעזור, כשצריך להסביר יסביר, וכך

"לפקודת הקרב "אחרי", ידע המפקד שכולם סומכים עליו והולכים איתו

.חלומו של אלון היה לשרת בסיירת מטכ"ל הוא עבר בהצלחה את הגיבושון

ושובץ לגיבוש הסופי אך חלה ונלחם עד אשר זומן בפעם השניה. על אף שנשר

.מהמסלול לא נפלה רוחו והוא החליט להתנדב לגולני

בסוף חודש יולי 1994 התגייס לצה"ל, עבר את המסלול שבסיומו הוכשר כלוחם

.חי"ר והוצב בגדוד הבוקעים הראשון של חטיבת גולני

תפקיד קשר המ"מ קסם לו והוא סחב את מכשיר הקשר ללא הפסקה. במסעות, כדי

.לעודד את חבריו, היה מחלק להם ממתקים

בהמשך, נשלח לקורס סמלים ולאחר מכן לקורס קצינים. שירת תקופה קצרה

.כעוזר קצין מבצעים בגדוד 51 של גולני ולאחר מכן כמ"מ בקדם טירונות

בהמשך נשלח להיות מ"מ במחלקת עתודאים ואחרי חודשיים התבקש לעבור

לפלוגת הקשר החטיבתית ושימש בה כמפקד צוות לוחמים בפלוגת הקשר. הכשיר

.את צוותו לקראת עלייה ללבנון תוך שהוא מקפיד על ענייני בטיחות ומשמעת

.את תקופת שירותו האחרונה עשה עם צוותו במוצב הבופור

:בשיחה שקיים עם אביו על שירותו אמר

"כל דקה בצבא זו מצווה ובקרבי מצווה מן המובחר"

.בחייו הצבאיים כמו האזרחיים, הפך אלון סמל למופת ולדמות של מנהיג

.כל מי שבא עמו במגע התרשם מרמינותו ומאהבת האדם שבו

:בראיון עיתונאי ציטטו את דבריו

האחריות מאוד כבדה, עצם החשיבה על זה קשה. אבל המדינה חשובה לי"

."והחובה של כל חייל היא לעשות את הטוב ביותר שהוא יכול

בעת ששהה עם צוותו בבופור השתדל אלון ללמד את חייליו מורשת קרב ולהטמיע

:בהם את אהבת הארץ. על אף שהגיע הביתה רק אחת לחודש לא התלונן ואמר

."מי שרוצה להיות קצין - צריך לתת"

 

ביום כ"ח בשבט תשנ"ז (5.2.1997) אירע אסון המסוקים, בו התנגשו שני מסוקי

יסעור מעל למושב שאר-ישוב ושבעים ושלוש הלוחמים, שעשו את דרכם לפעילות

.מבצעית בלבנון, נהרגו ובניהם אלון

אלון הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי "הר הרצל" בירושלים, והוא

.בן עשרים ואחת

.השאיר אחריו הורים-חנה וראובן, שתי אחיות - תמר ודקלה ושני אחים - ארז ותדהר

.לאחר מותו הועלה לדרגת סגן