המשפחה

היחסים של אלון עם המשפחה הקרובה, הרחוקה והרחוקה יותר, היו תמיד יחסי אהבה

,וקירבה. אלון תמיד דאג למה שקורה בבית, כיצד מרגישים ההורים, האחים, האחיות

הסבים, הסבתות והדודות. אם היה שומע על ויכוח או על חוסר מצב רוח אצל מי

.מהמשפחה, מיד היה מתקשר ולא משנה מהיכן, ומיישב את ההדורים

באחת הפעמים כאשר היה בבופור, התקשר לדודתו ולסבו, על מנת ליישב ויכוח שהיה

.ביניהם, ולא הפסיק עד אשר הודיעו לו שכל ההדורים יושבו

,אלון נתן לכל אחד את ההרגשה שהוא שייך לו - ואך ורק לו, וכפי שאמר לי ידידי - יוסף אלמליח

בתקופה ה"שבעה", "אלון לא היה שייך רק לך, הוא היה שייך לכולם". היו גם כאלה

שתפסו עליו "בעלות" - "הוא שייך לי", "הוא אוהב אותי יותר מכולם", וכו'. אלון תמיד היה

.צוחק לאמרות הללו והמשיך לתת מעצמו לאחרים

.בפגישות ובשמחות משפחתיות, היה עובר מאחד לשני ומנשק כל אחד, מבוגר, זקן וזקנה

  שבוע לפני האסון, כאשר היינו באירוע משפחתי עם אלון, שאלתי אותו: "מה אתה מנשק

 את כל הזקנות האלה? הוא ענה לי בחיוכו הגדול ובעיניו הבורקות: "הן נהנות מזה, מה
 ."
איכפת לי

כאשר אלון היה חוזר מהצבא או בפגישות המשפחה, היה במרכז העניינים, וכולם היו באים

 .לשאול לשלומו ולהתחכך בו

,במסיבת נכדים שאירגנו הנכדים למשפחת בביאן אשר נקראה "נכדיידה", עלתה השאלה,

 ,"האם להזמין את אלון, שהיה הגדול בנינים, או לא, והוחלט שלא כדאי. לאחר "הנכדיידה

 כתב אלון לבן דודי - עופר, מכתב בו הוא מיצר על כך שלא עורכים כנס של כל המשפחה

יחד. הנכדים לבית הסבא משה בביאן, תמיד ראו באלון כבן דוד, כאחד הנכדים ולא כאחד

.הנינים, וזאת בגלל בגרותו הנפשית של אלון ויכולתו להתקרב לכל אחד ולהעניק לו מעצמו