למשפחת בביאן היקרה
לא הכרתי את בנכם אלון. אך
האסון הפרטי והנורא שפקד אתכם, נגע בי כאם, כאשה, כאדם
וכאזרחית המדינה הזו...
ותוך כדי שאנחנו מדברים בבית
וצופים במראות הזוועה, ולא מאמינים כי הפעם הסיוט הזה אינו סרט אימה, כי אם מציאות
אכזרית ונוראה.תוך כדי המראות והקולות, אנו מקבלים צלצול טלפון מבננו החייל,
ובקולו אני חשה: קרה לו דבר נורא, ואני מבינה על פי הרטט והמבוכה, שאורי בננו,
איבד באסון הנורא חבר ואדם שלמד להעריך ולהוקיר - אורי איבד את אלון, בנכם.
בננו שאינו מהדברנים, רגיש מאד
אך חסכן במילים, סיפר לנו כשהגיע לשבת, הביתה, על הכרותו
הקצרה עם אלון, עת שהו בצוות א'3 בקורס קצינים. רצה
הגורל, או המפק"צ, ואורי בננו, הודח מקורס
הקצינים, שבועיים לפני הסיום.
קבוצת החברים המצומצמת הנקראת
"צוות", ערערה על הקביעה הזו של המפקד ולפי דברי אורי, היה זה אלון שאירגן את החבר'ה להגיש עירעור על
החלטת המפקד (דבר שכמוהו לא נודע לפני כן). הערעור הוגש, וחבריו של אורי לצוות
נפגשו אמנם עם המ"פ, ביוזמתו של אלון וחבריו, אך נאלצו לקבל את הגזירה.
ובצבא, פקודה זו פקודה.
למרות כל שאירע, הם ראו באורי
חבר שותף לצוות, והוא כמובן חגג איתם את הסיום, ושמר על קשר עם כולם כל הזמן.
היום, כשיצאה היוזמה שהצוות
עולה אליכם לירושלים לנחם אתכם, מצאתי על שולחן העבודה שלי, טיוטה של מכתב שכתב
בני אורי, ואני מבינה שהוא מיועד אליכם, הוריו ומשפחתו של אלון, ומתמצית הדברים,
אני לומדת להכיר את בנכם, שהיה אדם עם ערכים, ואשר שאף ככזה, להעביר אותם לפקודיו.
ניתן להרגיש בנימת המילים שכתב אורי על אלון, את האהבה וההערצה לתכונותיו ולאופיו,
כפי שראו אותם חבריו בשעות וברגעים הקשים, שבהם התחככו בקורס הקצינים.
אין מילים שיכולות לנחם על
גודל האובדן, על הבחור החסר, וכאם לחברו של אלון, אני רוצה ללחוץ את ידיכם בחוזקה
ולהיות אתכם בשעה קשה זו.
היו חזקים!
בינה עשת
(אמו
של אורי עשת - חייל מצוות 3 א' )
|
|
|
|
