אל אלון יקירנו
לשבת ולכתוב עליך
מספר מילים, אשר יבטאו ואשר ידברו בשם הקשר ביננו, קשר שהיה קצר מדי בשנים, אך עם
תוכן ומשמעויות, משימה זו אינה קלה כלל ועיקר.
הדילמה על מה
לכתוב, על אותו חיוך נצחי בזוית הפה, אשר לטעמי היה מעין סמלך המסחרי בכל עת
שפגשתיך, או על אותה ענווה ופשטות שהיו לך. למרות החיבוק החם והאוהב שקיבלת מבני
משפחתך, ולמרות שידעת שהיית מקור גאווה לכולם, לא נתת ליחס הזה לעלות לך לראש
ולהסתחרר מעוצם שיכרון הפינוק והטוב שהרעפנו עליך - בני המשפחה.
וכיום לאחר האסון,
כאשר באים חברים, רבנים, חיילים, ואפילו אנשים שלא הכירוך היכרות מעמיקה, ומספרים עליך דברים, כיצד
התנהגת, כיצד דיברת איתם, כיצד שימשת דוגמה ומופת לכולם, במשפחה, בבית הספר, בצבא,
עם החברים, הרי שהתכונות הטובות שציינתי קודם, עולות ומקבלות משמעות שונה וחשובה -
עשרת מונים.
ורק לאט לאט, אני מניח
שרבים כמותי מבינים, איזה אלון היה איתנו ושבעצם, כמעט לא הכרנו אותו, את אותו
אלון האמיתי. וכשהחברים מספרים איך וכיצד עזרת וסייעת לחיילים אחרים, חלשים יותר,
ואיך הם קיבלו זאת בהתפעלות, הרי שמעשים כאלה מגדילים ומעצימים את גודל האובדן
לאין שיעור.
בניסיון לתת לעצמי
תשובה - מאין זה בא, מעבר לעניין של הבית, המשפחה, החינוך שקיבלת וכו', אני מנסה
ללכת אחורה, ולנסות למצוא תשובה בכתובים.
פרשת בראשית -
הפרשה בה נולדת - מתחילה עבורנו מעין התחלה של מסלול מסויים, מיצירת העולם
והבריאה, עד גיבושו של עם ישראל לעם וכניסתו לארץ. אותו מסלול, מתחיל מספר בראשית,
אשר נקרא גם "ספר הישר". כפי שנאמר במסכת עבודה זרה, דף כ"ה:
"מאי ספר הישר" אמר ר' חייא בר אבא, אמר ר' יוחנן: "זה ספר אברהם
יצחק ויעקב שנקראו ישרים" ומדוע דווקא ישרים? מסביר הנציב מוולאזין, בפירושו,
"העמק דבר" לספר בראשית: ישרים בדרכי העולם.
כלומר, לא מספיק
להיות צדיק וחסיד ועמל בתורה, אלא להיות ישר בהליכות העולם במינהגי העולם, להיות
שלם בעניין של דברים עולמיים וארציים, בנוסף לשלמות הרוחנית.
ואת הכוונה הנפלאה
הזו, מצאתי בך, ואותה רציתי להאיר.
אני זוכר שיחה
שניהלנו, לאחר גיבוש לאחת מהיחידות המובחרות בצה"ל, גיבוש שבסופו של דבר לא
עברת אותו, כיצד אמרת בנחרצות ראויה לשמה, מעבר לאיזו פוזה מסויימת או רצון
להרשים, שאתה חייב להתקבל ליחידה אחרת, טובה כמו הראשונה. שאין לוותר! שלא ייתכן
מצב שתגיד: אם זה לא - אז ללכת ולשרת במה שיהיה, כדי לצאת ידי חובה. אין דבר כזה.
וכדי לעשות את
הדברים הכי טוב שרק אפשר, דחית את הצבא והלכת למכינה, ושם - יותר מאשר ספגת
מוטיבציה, נראה לי שנתת מעצמך לאחרים, כפי שאני מתרשם מדברי החברים והרבנים.
ובצבא, נלחמת
והגעת ליחידה לוחמת, ושוב מבלי לוותר ומבלי לעשות שום חשבון פרטי של כדאיות ונוחות
- הלכת לקורס קצינים, להיות מפקד, מדריך, מוביל, להשפיע, לחנך, כי הבנת והאמנת,
בשם אותה ישרות שהייתה בך - שכך צריך לנהוג, לתרום ולתת כמה שאפשר למדינה ולצבא,
מבלי לחכות ולקבל בחזרה -
כי זה מה שצריך.
ובמכתבים שכתבת, דיברת
על נושאים כמו עם ישראל, להיות שייך לעם. הכרה בשליחות והרצון לתרום, הכרה בחשיבות
התפקיד שאתה ממלא.
אלון יקירנו - לנו
עצמנו לא נותר אלא ללמוד ממעשיך אלה, ומהם לשאוב כוחות עצומים, כדי להתגבר על השבר
שפקד אותנו ולנסות למלא בכך את החסרון הגדול שהתגלה אצלנו.
לדעת ולהעריך
נכון, איזה נכס היה לנו, ואיזה קורבן טהור וקדוש הקרבנו על מזבח היותנו יהודים
ורצוננו להיות "עם חופשי בארצנו". זכרך נצור בליבנו תמיד ומעשיך
ואישיותך הם אור לרגלינו ונתיב בו נצעד ונקיים את צוואתך זו - שמחייבת אותנו.
אבי גבאי
|
|
|
|
