זוכר אותך כל יום...

 

 

 

אלון כמפקד (מ"מ) היה מפקד מבריק. בתחילה לא כל כך ידענו להעריך את אלון. צריך לזכור שאלון הגיע אלינו, אחרי שקצין אחר עזב אותנו (ניר). לכל קצין יש את השגעונות והחוקים שלו. לקח לנו זמן להתרגל לשגעונות ולחוקים של אלון, אבל כשהתרגלנו, היה לנו קשה לשכוח. עד היום אני עושה בדיוק את הדברים כמו שאלון היה רוצה שהם יראו. אני זוכר, אחרי שעלינו על מטען בלבנון, לקח אותי אלון  לשיחה, בה אמרתי לו, עד כמה הייתי המום מ"קור הרוח" ושיקול הדעת שהפגין באותה היתקלות.

 

הוא חייך, ובאותה צניעות שמתאימה רק לאלון, אמר בקול שקט: "לא נולדים עם זה - לומדים את זה שישה חודשים בבה"ד 1". הוא גם אמר לי באותה הזדמנות, עד כמה הוא היה רוצה שאני אהיה קצין ושהוא מקווה שההתקלות הזאת לא הרתיעה או הפחידה אותי.

 

אני יכול לתת אין ספור דוגמאות שגרמו לי להעריץ את אלון כמפקד. אבל אני אתן רק דוגמא אחת שתמחיש מי הוא היה.

 

באחד הבקרים בלבנון, אחרי לילה ארוך וקשה, אמר המ"פ לאלון שחייבים לנקות את עמדות השמירה, לפני ביקורו של המג"ד משה מועלם ז"ל. אלון ניגש אלי בדיוק כשירדתי משמירה ושאל אותי: "מי מאנשי הצוות ער? הסתכלתי אל הצוללת (חדר הגנה) וראיתי שכולם ישנים ואמרתי לאלון שכולם ישנים. הייתי בטוח שהוא יגיד לי להעיר לפחות 3-4 מאנשי הצוות, כדי לנקות על העמדות, אבל לא כזה היה אלון, הוא אמר לי: "תן להם לישון, בוא אני ואתה נגמור את העמדות האלה". הייתי המום ולא האמנתי, עד כמה היה לו חשוב, שהחיילים ינוחו, אפילו אם זה יהיה על חשבון זמנו הפרטי.

 

במשפט אחד - הייתי מסכם את אלון, כמפקד ידעתי שיש על מי לסמוך, וכשעלינו על המטען, הוא הוכיח את זה בצורה מושלמת.

 

קשה לי לחשוב על זה שלא ניתנה לך הזדמנות להילחם על חייך בקרב, כי אני בטוח, ששום מחבל ושום אויב לא יכול היה להכניע אותך - לעולם.

 

 

שלך

 

אבי עייש - צוות אלון פלחי"ק גולני