לעולם לא אשכח
הייתי חייל של אלון במשך כחצי שנה
עד לאסון הנורא. יש לי המון חוויות ודברי זיכרון על אלון, וקשה לי לדעת מאיפה
והיכן להתחיל.
החלטתי להתחיל באירוע שקרה לפני
כ- 3.5 חודשים. הכוח שלנו שאלון כמובן פיקד עליו, יצא לפתיחת ציר רגלי מהבופור שבלבנון למוצב צד"ל
המרוחק כ-
אלון שפיקד על הכוח תפקד בצורה
יוצאת מן הכלל ובקור רוח מדהים. הוא ביצע את המוטל עליו ללא דופי, עפ"י
ההוראות והפקודות שקיבלנו בתדריכים ובתחקירים. לאחר שחזרנו למוצב בשעות אחר
הצהריים, אלון עודד אותנו וניסה להעלות את מצב רוחנו.
אני שנפגעתי כתוצאה מהפיצוץ
בשמיעה (כמעט ולא שמעתי כלום), פניתי בשעות הערב לאלון ואמרתי לו שאני לא שומע
כלום, ובקושי רואה משהו בגלל החושך (במוצב יש תמיד חושך מוחלט). אלון לקח את ידי
ואמר לי: "בוא נלך לחדר של קצין הקשר, יש עכשיו משחק של בית"ר". לא
היססתי והלכתי עם אלון שעזר לי ללכת יד ביד לראות את המשחק. למרות שאני לא אוהד של
בית"ר ירושלים, רציתי שינצחו באותו יום, בשביל אלון, וכך באמת היה.
גם לאחר שעברו מספר ימים מאותו
אירוע, אלון היה ניגש אלי ושואל כל הזמן, אם אני מרגיש טוב יותר, והכריח אותי ללכת
לרופא. גם באותו ערב, לאחר האירוע, שכחתי לציין זאת קודם לכן, אלון ליווה אותי
למרפאה לדבר עם הרופא.
דבר נוסף שהייתי רוצה לספר על
אלון, הוא עניין החבילות שהיה מקבל מהבית. לא אשכח שאלון היה נכנס למגורים שלנו בבופור עם חבילה שקיבל, פותח את החבילה, לוקח לעצמו ממתק
כלשהו ואומר "חבר'ה, יש לכם פה חבילה, קחו תהנו",
ומיד יוצא החוצה כדי שלא נתבייש לקחת. אני חייב לציין שחוץ מזה שנהנינו מהממתקים,
התחמם לי הלב מהנדיבות ומטוב הלב של אלון.
אלון היה אדם דגול וטוב לב. כל
שבת וחג היה דורש מאיתנו למסור "חג שמח" או "שבת שלום"
למשפחות שלנו בבית. מיד לאחר שעלינו על מטען הוא תמיד דאג שנטלפן הביתה, כדי
להרגיע את המשפחה, אך לא לספר להם שהיינו מעורבים באירוע כדי לא להדאיג אותם. הוא
גם אמר שכאשר נרד מהקו בלבנון ויהיה זמן פנוי, נצא לטיולים יחד איתו על מנת להכיר
את הארץ.
כל מילה שאוסיף בשבחו של אלון רק
תגרע מגדולתו. לעולם לא אשכח את אלון ואת מה שעשה למעננו.
עדי סרדס
|
|
|
|
